שחיקת סחוס? או סחוס שגווע ברעב?

אם אובחנתם עם שחיקת סחוס, סביר להניח ששמעתם את ההסבר הרגיל: "זה עניין של גיל", "העמסתם על הברכיים", או "הסחוס פשוט נשחק מרוב שימוש".  משווים את הגוף שלכם לרכב ישן, ואת הסחוס לצמיג שהגומי שלו פשוט התבלה עם הזמן. בואו נעשה סדר:  הסחוס שלכם אכן הופך לדק יותר, והמרווח המפרקי אכן מצטמצם. זו עובדה אי אפשר להתווכח איתה. אבל הסיבה שזה קורה? היא רחוקה מאוד מלהיות "שחיקה מכנית". הגוף שלכם הוא לא מכונה דוממת .  סחוס הוא לא חתיכת פלסטיק או גומי,  הוא רקמה ביולוגית חיה, נושמת, שמתחדשת ללא הרף.  אז למה היא בכל זאת הולכת ונעלמת? התשובה נמצאת בהרכב הדם שלכם. הפרדוקס של הסחוס: איך רקמה חיה שורדת בלי דם? לסחוס המפרקי יש תכונה אנטומית ייחודית... הוא נחשב אווסקולרי.  כלומר, אין לו אספקת דם ישירה. אין צינורות דם שחודרים אליו כדי להעביר לו חמצן ומזון. אז איך רקמה כזו חיה שורדת ובונה את&