האשליה של נוגדי הדלקת

התגובה האוטומטית כמעט של כל רופא או מטפל כשכואב לנו היא: "יש שם דלקת, בוא ניקח משהו נגד דלקת". זה נשמע כל כך הגיוני על פניו. כואב, חם, נפוח, בוא נכבה את זה!  אז נותנים לנו מרשם לארקוקסיה, אטופן, זריקת קורטיזון, או שאנחנו רצים לקנות תוספים מרוכזים כמו כורכומין או מומיו בתקווה שהם יכבו את האש. אבל אם הכדורים והזריקות האלה באמת פותרים דלקות, איך זה שמיליוני אנשים לוקחים אותם במשך חודשים ושנים, והכאב רק הופך לכרוני ועקשן יותר? הסיבה לכך פשוטה –  דלקת היא לא האויב שלכם. דלקת היא מנגנון הריפוי היחיד שיש לגוף. דמיינו שיש לכם בבית קיר ישן שהעלה עובש ורטיבות. האם הייתם פשוט מורחים שכבת צבע יפה מעל העובש? ברור שלא. הרי תוך שבוע העובש יפרוץ שוב החוצה. כדי לשפץ קיר כמו שצריך, יש שני שלבים הכרחיים: קודם כל מגרדים, מקלפים ומנקים את הטיח הרקוב – ורק אז מורחים שפכטל וצבע חדש. אותו הדבר